Dmaye
Daf 12b
וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית שַׁמַּאי 12b בְּגִין דּוּ כָּשֵׁר יַפְסִיד. נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי תִּיקּוּנוֹ. מַה טַעַם דְּבֵית שַׁמַּאי אֲפִילוּ תִגְדְּרֶנּוּ עַכְשָׁיו יָכוֹל אַתְּ לְגוֹדְרוֹ לְאַחַר זְמָן אֵין אַתְּ יָכוֹל לְגֹדְרוֹ. מַה טַעַם דְּרַבָּנִין אִם מְדַקְדֵּק אַתְּ אַחֲרָיו אַף הוּא מְמָעֵט בִּצְדָקָה.
Traduction
Selon Shammaï, on donne ce qui n’est pas rédimé à celui qui prélève la dîme''. Mais, pourrait-on objecter à Shammaï, est-il juste que celui qui est digne de foi perde un peu de sa part en la rédimant? —En ce cas, fut-il répondu, on donne à cette personne une plus grande part, pour compenser la perte de la dîme. Pourquoi alors, selon Shammaï, ne peut-on pas remettre d’objets douteux à tous les pauvres? —En voici la raison: si provisoirement une précaution peut exister pour qu’ils ne mangent rien d’interdit, elle ne pourrait pas subsister toujours; donc il vaut mieux les prémunir de suite. Et pourquoi les autres rabbins ne partagent-ils pas cet avis? Si, disent-ils, on interdisait de distribuer les produits douteux, on s’exposerait à voir diminuer les bonne œuvres.
Pnei Moshe non traduit
וקשיא על דב''ש. דקאמרי במתני' גבאי צדקה נותנין את שאינו מעושר למעשר א''כ בגין דכשר הוא ומתקן מה שאוכל יפסיד שהרי הוא צריך לעשר ונמצא פוחת מחלקו שנותנין לו כמו שנותנין לאחרים ומשני נותנין לו כדי תיקונו. לפי המשקל והמדה שצריך ליטול מחלקו למעשר מוסיפין לו כמו כן יתר מחלק האחרים והדר קאמר מ''ט דב''ש דקאמרי נותנין את המעושר לשאינו מעשר ומה מועיל תיקון זה למי שאין דרכו לעשר תמיד:
אפי' תגדרנו עכשיו יכול אתה לגודרו. כלומר דמשני דאפילו הגדר שאת גודרו שלא לאכול דבר שאינו מתוקן אינו אלא עכשיו ולפי שעה שהרי אין דרכו לעשר אעפ''כ מה שאת יכול לגודרו תעשה לו גדר שלא יאכל דבר שאינו מעושר דשמא מכאן ואילך יהא זהיר מעצמו ויעשר:
לאחר זמן אין את יכול לגודרו. אם לא תגדרנו עכשיו ותתן לו דבר שאינו מעושר בידים שוב אין את יכול לגודרו לאחר זמן וכשרואה שנותנין לו כך בודאי יתנהג כמנהגו לעולם:
מה טעם דרבנן. שאין חוששין לכך:
וקאמר מפני הגבאים. שאם מדקדק את אחרי' להטריחו בכך להיות משגיח ליתן לזה המעושר ולזה את שאינו מעושר אף הוא ממעט בצדקה לחלקה שלא להטריח עצמו בזה:
גַּבָּאֵי צְדָקָה בְּיוֹם טוֹב לֹא יְהוּ מַכְרִיזִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין בְּחוֹל. אֲבָל גּוֹבִין בְּצִינְעָה וְנוֹתְנִין לְתוֹךְ חֵיקָוֹ וּמְחַלְּקִין לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. גַּבָּאֵי קוּפָּה בִּשְׁבִיעִית לֹא יְהוּ מְדַקְדְּקִין בַּחֲצֵרוֹת שֶׁל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית. נָֽתְנוּ לָהֶן פַּת מוּתָּר שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נוֹתְנִין אֵלָּא מָעוֹת אוֹ בֵּצוֹת. רִבִּי הֲנַנְיָה בְּשֵׁם רִבִּי פִינְחָס הָדָא דְּתֵימַר בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִים וְלֹא אוֹכְלִין. לֶאֱכוֹל אֵינָן חֲשׁוּדִין לֹא כָּל שֶׁכֵּן לְהַאֲכִיל.
Traduction
Ceux qui, pendant les jours de fête, vont recueillir les aumônes, ne doivent pas faire connaître leur présence par des appels à haute vois (dans la synagogue) comme cela a lieu pendant la semaine, mais ils doivent les réclamer sans bruit, en mettre les produits dans leurs poches, puis les distribuer séparément par petites sections de maisons voisines. Lorsque pendant la 7ème année de repos agraire, on recueille les contributions (126)''Littéralement; les paniers où l'on reçoit les dons en nature.'' pour les pauvres, il n’est pas nécessaire de s’informer scrupuleusement si, dans telle ou telle maison, on consomme les produits de la 7ème année de repos; si l’on reçoit du pain, il est permis de l’accepter, car l’on ne craint pas qu’il soit remis d’autres valeurs, provenant des produits interdits de la 7ème année, que l’argent ou des œufs. Toutefois, ajoute R. Hanina au nom de R. Pinhas, cette permission pour le pain ne s’applique qu’à ces habitants qui, bien que soupçonnés d’ensemencer leurs champs dans l’année consacrée, ne mangeraient rien d’interdit, et à plus forte raison, ils ne donneraient rien à autrui de ce qui est interdit.
Pnei Moshe non traduit
גבאי צדקה. שגובין הקופה:
בי''ט לא יהו מכריזין. בביהכ''נ להביא להן הצדקה כדרך שמכריזין בחול אלא גובין בצנעה בתוך הבית ונותנין לתוך חיקן וכו' תוספתא היא (בסוף פ''ג דמכילתין) וכן הא דלקמן:
גבאי קופה בשביעית לא יהו מדקדקין. לגבותה מחצירות של אוכלי שביעית באיסור דחיישינן לדמי שביעית אלא מדלגין חצרותיהן ואין מקבלין מהן:
נתנו להן פת. לחלק לעניים מותר לקבל מהן ולא חיישינן שמא מספיחי שביעית הוא שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות שביעית או בצות בצים הנלקחים מדמי שביעית:
הדא דתימר במקום שזורעין. כלומר שנחשדו על הזריעה בשביעית או שמאספין ספיחי שביעית אבל מ''מ אינן חשודין לאכול מאיסור שביעית והלכך מותר לקבל מהן פת:
לאכול אינו חשודין לכ''ש להאכיל. כלומר דאי בחשודין לאכול ודאי אין מקבלין מהן דאם הן בעצמן חשודין לאכול לכ''ש שחשודין להאכיל לאחרים:
כֹּהֲנִים הַמְגַבְּלין בְּטָהֳרָה לֹא יְהוּ מְדַקְדְּקִין בַּחֲצֵרוֹת שֶׁל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית. אִית תַּנָּיֵי תַּנִּי מְדַקְדְּקִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס מָאן דְּאָמַר מְדַקְדְּקִין מִפְּנֵי חַלָּתָן מָאן דְּאָמַר אֵין מְדַקְדְּקִין מַבְרִיחוֹ מִן הַקַּלָּה וּמַכְנִיסוֹ לַחֲמוּרָה. טֵבֵל בְּעָוֹן מִיתָה שְׁבִיעִית בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Traduction
Lorsque des sacerdotes veulent pétrir la pâte eux-mêmes, pour qu’ils soient certains de l’état de pureté de la halla qu’ils consomment, ils n’ont pas besoin de chercher à éviter les cours de ceux qui récoltent les produits de la 7ème année. D’après un autre enseignement, ils doivent être scrupuleux dans leur choix. Or, dit R. Pinhas, celui qui exprime l’avis qu’ils doivent être scrupuleux a pour raison qu’il craint que les personnes consommant les produits de la 7ème année n’en mangent aussi la part sacerdotale (ce qui, selon Sheviit 9, 9, serait un crime capital). Celui qui admet, au contraire, que l’on n’y fait pas attention a pour motif ceci: si on le faisait échapper à une faute légère, on l’exposerait à une autre plus grave, puisque la consommation d’objets ordinaires non rédimés est un crime capital, tandis que celle des produits de 7ème année n’entraîne que la transgression d’une simple défense.
Pnei Moshe non traduit
כהנים המגבלין בטהרה. שעושין הכל בטהרה ומגבלין עיסתן בטהרה:
לא יהו מדקדקין בחצירות של אוכלי שביעית. כלומר אין צריכין לדקדק על עצמן שלא ליטול מאלו אוכלי שביעית בשביעית כדמפרש טעמא לקמן:
אית תניי תני מדקדקין. בתוספתא שם וגריס הכהנים גובין בטהרה צריכין לדקדק באוכלי שביעית כלו' שהן גובין מאלו הנזהרין בטהרה ומאלו אוכלי (שביעית) צריכין הן לדקדק שלא יטול מהן ומפרש ר' פנחס במה מדקדקין שלא ליטול שהרי שביעית אינה נוהגת בתרומות ומעשרות. וקאמר מפני חלתן של אוכלי שביעית. שאע''פ שעוברין על השביעית נזהרין הן להפריש חלה כדלקמן (סוף פ''ט דשביעית) שהן אומרין חלה מדבר תורה ושביעית מר''ג ובית דינו בזמן הזה ועלה קאמר האי תנא שצריכין לדקדק שלא ליטול מהן החלה בשביעית מפני איסור שביעית שבה. מ''ד אין מדקדקין. היינו טעמיה:
מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה כלומר שאם אתה אוסר ליטול מהן הקלה מפני איסור שביעית א''כ אף הן לא יפרישו חלה ומבריחו אתה להכהן מן הקלה וזו היא שביעית שאינה אלא בלא תעשה ולזה אתה מכניסו לחמורה שיאכלו בלא הפרשת חלה והוא טבל בעון מיתה. כדתנן בשביעית שם האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה והלכך מוטב שיטלו מהן חלתן כדי שלא יבאו לעון מיתה:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה אָמַר רִבִּי הוּנָא מֵבִיא כֹּהֵן חָשׁוּד וּמַטְבִּילָה וּמַאֲכִילָה לוֹ. וְלֹא נִמְצָא מוֹסֵר טָהֳרוֹת לְעַם הָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי מָנָא מֵבִיא כֹּהֵן חָשׁוּד וּמַטְבִּילָה וּמְשַׁמְּרוֹ עַד הָעֶרֶב וּמַאֲכִילָהּ לוֹ. וְלֹא נִמְצָא מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מְשַׁמְּרָהּ עַד עֶרֶב הַפֶּסַח וְשׂוֹרְפָהּ.
Traduction
Mais alors comment faire? (qui mangera la halla dont un sacerdote pur ne voudra pas?) Selon R. Houna, on fait venir un sacerdote soupçonné de négligence, que l’on fait se purifier par un bain et à qui on la donne à manger, sans livrer d’objets purs à l’ignorant; selon R. Mena, on fait venir le sacerdote soupçonné, qui se purifiera, puis la mettra de côté jusqu’au soir, puis la mangera lui-même, afin de ne pas encourager ceux qui commettent des transgressions. Selon R. Simon bar Barsena au nom de R. Aha, on conserve cette pâte spéciale (que, dans le doute, on ne peut pas brûler, car c’est un comestible qu’il est interdit de détruire); mais, à la veille de Pâque, on la brûle (afin de débarrasser la maison de tout levain).
Pnei Moshe non traduit
כיצד הוא עושה. הכהן שנוטל מהן החלה ואינו יכול לאוכלה מפני איסור שביעית:
מביא כהן חשוד. על השביעית:
ומטבילה. כלומר שמטבילו לאותו החשוד לפי שזה החשוד על השביעית עם הארץ הוא ופשיטא שאינו נזהר בטהרה לפיכך מטבילו ומאכילה לו תחלה:
ופריך ולא נמצא מוסר טהרות לע''ה. דכיון שהוא נותן לו אחר שמטבילו אף הוא יאכל מיד קודם הערב שמש. ומשני ר' מנא דה''ק ומשמרו עד הערב ואח''כ מאכילה לו:
ופריך דאכתי לא נמצא שזהו מחזיק ידי עוברי עבירה שנותן לזה החשוד על השביעית לאכול מאיסור שביעית אלא כר''ש בר ביסנא שמשמרה עד ערב הפסח לפי שא''א לשורפה מיד כל זמן שלא נטמאת אע''פ שאינה ראויה לאכילה שלא יאמרו תרומה נשרפת הלכך משמרה עד ע''פ ושורפה בחמץ:
Dmaye
Daf 13a
משנה: 13a הָרוֹצֶה לַחֲזוֹם עָלֵי יֶרֶק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יֶרֶק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר אֶלָּא מִנְייָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טוֹעַן אֶחָד יָפֶה מִמֶּנּוּ מוֹתָּר לְהַחֲזִיר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ.
Traduction
Celui qui veut couper les feuilles vertes des bottes de légumes (127)''Il s'agit, bien entendu, de bottes ficelées, seules soumises au droit de la dîme et pour lesquelles il y ait lieu de craindre une consommation illégale; mais la verdure, non mise en bottes, peut être abandonnée à tout venant et, par cela même, dispensée de tout droit.'' pour alléger son fardeau ne doit pas les jeter avant d’avoir prélevé la dîme (pour que personne, en les trouvant, ne les mange indûment). Celui qui achète des légumes verts au marché et qui après réflexion faite, veut les rendre, ne doit pas le faire avant d’avoir prélevé la dîme (que l’on rend à l’acquéreur et que l’on place publiquement à côté des produits), car il ne manque à l’acquisition que l’achèvement du paiement (et il serait à craindre que d’autres acquéreurs ne s’y trompent). Mais si quelqu’un, au moment d’acheter un objet (avant de l’avoir pris) aperçoit d’autres produits préférables, il peut renoncer à son premier projet d’acquisition (sans autres procédés), parce qu’il n’avait pas encore pris possession (128)C'est une condition de l'achat, de la conclusion du marché pour les objets mobiliers..
Pnei Moshe non traduit
מתני' לחזום. לחתוך ולכרות עלי הירק שנתחייב במעשר כגון שנאגד או שמילא את הכלי או שליקט כל צרכו כדתנן בפ''ק דמעשרות והוא מסיר את העלין כדי להקל ממשאו:
לא ישליך עד שיעשר. שלא יעשה תקלה לעמי הארץ שימצאו אותן ויאכלו כשאינם מתוקנים:
הלוקח ירק מן השוק. ונטלו בידו ולאחר שנטלו נמלך להחזירו למוכר:
לא יחזיר עד שיעשר. דמכי אגבהינהו קנה ונעשה שלו לענין זה שלא יוציאו מתחת ידו עד שיעשר ובגמרא פריך עלה שהרי הוא גוזל את המוכר שמחזיר לו כשהוא מעושר ונמצא מפסידו בכדי המעשר ומשני שהוא נותן לו דמי המעשר שמפריש:
שאינו מעושר אלא מנין. האי מעושר פירושו מחוסר כלומר שכבר קנה אותם בהגבהה ולא היה מחוסר אלא למנותן כך וכך אגודות בפרוטה:
היה עומד ולוקח. כלומר שהיה בורר איזה מהם יקח ולא הגביה על מנת לקנות וראה טוען אחר משאוי אחר של ירק שהוא יפה ממנו:
מותר להתזיר. כך בלא מעשר:
מפני שלא משך. לא גמר בדעתו לקנותו:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַזּוֹכֶה זוֹכֶה בְדַקָּה וְאֵין הַמַּבְקִיר מַבְקִיר בְּגַסָּה. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִי מֵאִיר דּוּ אָמַר כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַבְקִיר דָּבָר וְיָצָא מֵרְשׁוּתוֹ הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַזּוֹכֶה זוֹכֶה בְדַקָּה וְאֵין הַמַּבְקִיר מַבְקִיר בְּגַסָּה. וַאֲפִילוּ עַל רִבִּי יוֹסֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין הֶבְקֵר יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים אֶלָּא בִּזְכִייָה אֵין הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַמַּבְקִיר מַבְקִיר בְּגַסָּה וְאֵין הַזּוֹכֶה זוֹכֶה בְדַקָּה.
Traduction
R. Eleazar dit: l’avis de ne pas jeter les feuilles avant de les rédimer est conforme à l’avis de R. Meir (129)Comp. ci-dessus,(2,4)., car c’est lui qui dit qu’il est seulement permis de vendre au marchand de gros les objets soumis au doute (tandis qu’il est indispensable de rédimer toute vente au détail, ainsi qu’il est dit dans notre Mishna). Selon R. Yohanan, au contraire, notre Mishna peut se trouver en conformité d’opinion avec celle des autres docteurs; seulement, il y a des distinctions à établir: lorsque, dans notre Mishna, il est interdit de détacher une partie du fardeau, c’est que chaque parcelle (détail) trouvée à terre est ramassée et aussitôt acquise (il importe donc de la rédimer), tandis que l’on n’abandonne guère à tout venant des grosses quantités (voilà pourquoi il est dit plus haut que l’on peut les vendre en cas de doute). Mais le dit avis (de rédimer) n’est-il pas en contradiction avec un autre avis de R. Meir, qui dit: dès qu’un homme a déclaré tels objets abandonnés à tous et qu’il ne les a plus en sa possession (130)Ci-dessus, traité (Pea 6,1), l’abandon est déclaré valable et définitif (n’en résulte-t-il pas qu’en ce cas il n’y a plus d’obligations de dîme)? —Il n’y a pas de contradiction: l’on abandonne bien de petites parts, non de grandes quantités (or, l’acquisition des feuilles détachées pour l’allégement se fait par petites parts). Il n’y a même pas de contradiction, selon R. Yossé; car, s’il pense que toute chose abandonnée sort seulement de la possession du propriétaire, c’est par l’acquisition d’un autre (sans quoi l’abandon est nul et le maître peut reprendre son bien); n’est-ce pas que lorsque l’on jette les feuilles successivement, elles ne sont déclarées abandonnées que lorsqu’elles sont réunies, et la quantité entière sera seule abandonnée? C’est qu’il y a ici une distinction à établir, l’acquisition qui valide l’abandon ayant eu lieu successivement pour chaque feuille détachée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דרבי מאיר הוא. הא דקתני לא ישליך עד שיעשר ומסתמא בבעה''ב מיירי שמביא ירק שלו מן הגינה וחותך את העלים ומשליכן להקל ממשאו כר''מ היא דאתיא ופלוגתא דר''מ ורבנן בתוספתא (פ''ג) והובאה בפ' דלעיל (בהלכה ד') דקתני התם לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. שהוא מוכר במדה גסה. ובעה''ב בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר''מ. כלומר (בין) שמוכר במדה דקה בין במדה גסה עליו הוא מוטל המעשר קודם שיוציא מתחת ידו:
וחכמים אומרים אחד סיטון ואחד בעה''ב מותר למכור ולשלוח לחבירו וליתן לו במתנה. והיינו במדה גסה כדאמרינן במתני' דלקמן והלוקח או המקבל הוא יפריש את הדמאי ומוקי לה ר' אלעזר להמתני' כר''מ דס''ל דבעל הבית אינו יכול להוציא מידו דבר שאינו מעושר ואפי' במדה גסה הלכך במתני' נמי לא ישליך עד שיעשר:
ר' יוחנן. אמר דלא היא אלא ד''ה היא מתניתין ואף לחכמים דשנייא היא הכא:
שהזוכה זוכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה. כלומר דכמו שהמוצא אותו וזוכה בו במעט מעט הוא זוכה מה שמלקטו מן הארץ כך זה המשליך ומפקיר אותו אינו מפקיר במדה גסה דמסתמא אינו משליך ממנו הרבה אלא מעט מעט להקל ממשאו ולא קשיא אדהתם דחכמים נמי ל''פ עלי' דר''מ אלא בבעה''ב המוציא מתחת ידו במדה גסה לא הטילו עליו לעשר כדאמרן אבל הכא כיון שמעט מעט הוא משליך אף חכמים מודו שלא יוציא מתחת ידו בלתי מעושר:
ולית הדא פליגא על דר''מ השתא מדייק הש''ס על עיקרא דדינא שהטילו ע''ז לעשר מה שהוא משליך הרי הפקר הוא ופטור מן המעשר ומי נימא דהדא פליגא על דר' מאיר פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי בדין הפקר הובאה לעיל (בפ''ו דפאה בהלכה א') דר''מ ס''ל כיון שאדם מפקיר דבר ויצא מרשותו הפקירו הפקר אע''פ שלא זכה בו שום אדם ורבי יוסי ס''ל דלא הוי הפקר עד שבא ליד הזוכה וכל זמן שלא זכה בו אדם יכול הוא לחזור בו וכן הוא חייב במעשר והשתא האי מתניתא פליגא על ר''מ דהא מיד כשמשליכו מפקירו הוא ואמאי צריך לעשר הרי הזוכה בו מן ההפקר הוא זוכה:
שניא היא שהזוכה זוכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה. כלומר דהש''ס מדחי לה השתא לאידך גיסא דיכילנא לשנויי לך דהכא מיירי שמשליך הרבה ואין דרך להפקיר במדה גסה ומה שהזוכה זוכה במעט מעט הוא זוכה ונמצא כשבא לידו אכתי לאו הפקר הויא דבשעה שהשליך לא הפקיר מה שהשליך במדה גסה ושפיר אתיא כר''מ בהא והבעה''ב צריך לעשר וכדס''ל לר''מ נמי בהא דלעיל דבעה''ב לעולם צריך לעשר:
ואפי' לר' יוסי לית הדא פליגא. השתא מהדר וקאמר דאף למאי דס''ל לר' יוסי לא תקשי דאמאי צריך לעשר הא ר' יוסי אמר אין הבקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכייה. כשבא ליד הזוכה וא''כ תקשי אין הפקרו הפקר בתמיה כלומר הא מיהת בא עכשיו ליד הזוכה והוי הפקר ואמאי זה צריך לעשר משום המוצא הרי כשיבא ליד המוצאו הפקר הוא ועלה קאמר דשנייא היא ואפילו תימא דכר' יוסי נמי אתיא:
שהמבקיר מבקיר בגסה ואין הזוכה זוכה בדקה. כלומר לר' יוסי יכילנא לשנויי לך איפכא דהכא מיירי שהמשליך השליך הרבה ובמדה גסה הפקיר וכיון דלא הוי הפקר לר' יוסי עד דאתי ליד הזוכה וכאן אין הזוכה זוכה אלא בדקה כדרך המוצאים איזה דבר ללקוט מעט מעט ונמצא אף מה שבא במעט מעט לידו אכתי לא הוי הפקר דאין הזוכה זוכה בדקה מה שהפקיר זה בגסה והלכך צריך זה לעשר קודם שיוציא מתחת ידו:
חִזְקִיָּה אָמַר אֵינוֹ הֶבְקֵר מְחוּסָּר לְבַעֲלִין אֶלָּא בִזְכִייָה מִנְייָן.
Traduction
Il ne manque à l’acquisition que l’achèvement du paiement,'' dit-il. Hiskia l’explique, en disant: il ne manque à l’abandon du maître que l’acquisition par le nombre (il est complété par le compte).
Pnei Moshe non traduit
חזקיה אמר אינו מחוסר לבעלין אלא בזכיית מנין. כצ''ל ותיבת הבקר טעות הדפוס הוא שנשמטה משורה העליונה. חזקיה בא לפרש הא דקתני הלוקח ירק מן השוק וכו' שאינו מעושר וכו' היינו שאינו מחוסר לבעלים שיתנו לזה הלוקח אלא בזכיית מנין כלומר שיהיו מונין לו כך וכך כמה הוא רוצה והמקח ידוע הוא כך וכך בסך כך והלכך קנה זה ולא יחזיר אא''כ עישר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source